תוכן

ג) גם נלע"ד, שזה יובן בדרוש אחד ששמעתי ממורי ז"ל, וזה הוא: כי אעפ"י שאנו אומרים, שאחר כניסת כל המוחין, מתפשטים החסדים בתוך ז"א, צריך שתדע, כי מן העת אשר היו המוחין האלו הפנימיים למעלה, בסוד מקיף על רישא דז"א, ועדיין לא נכנסו בתוכו, כבר בהיותם שם, נתחלקו החמשה חסדים, ונתפשטו שם למעלה במקומם, שהוא בשית פירקין אמצעיים ותתאין, של הכלים דנה"י דתבונה. וכאשר איזה פרק מהם, נכנס תוך ז"א, כבר החסד הראוי לו, נכנס עמו שם. ומה שאנו אומרים, שאחר שנכנסים המוחין, אז מתחלקים החסדים ומתפשטים כל אחד במקומו, הכוונה היא, כי כיון שעדיין לא נכנס מוח הדעת, שהוא שרש העליון של אלו החסדים המתפשטים, אין בהם כח ויכולת לפעול פעולותם, והרי הוא כאלו לא נכנסו. והעולה מזה הדרוש הוא, כי ירידת החסדים והתפשטותם בז"א, הוא ממש בזמן כניסת המוחין, והכל הוא בזמן אחד, כפי דברי הדרוש ההוא.